חסון נ' חכמון אהרון בע"מ

החלטה

המשיבה תבעה מהמבקש 315,480 ₪ לפי כתב תביעה בת"א 6011/04 שהוגש ביום 19.12.04, בו טענה לחיובו האישי של המבקש ביחד עם חברה שניהל ועם ערב לחובות בגין הסכם שהופר. המבקש הגיש כתב הגנה, בו טען בין היתר, שההסכם לא נכרת עימו ואף לא עם החברה אלא עם הערב. ביום 28.11.07 ניתן נגד המבקש פסק דין המקבל את התביעה בהיעדר התייצבות. אציין, כי לפי תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי , זכאי התובע לפסק דין נגד נתבע שלא התייצב, אם הוכיח את התביעה. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין, בטענה שהיתה טעות משרדית וביום 10.3.08 התקבלה הבקשה כנגד תשלום הוצאות למשיבה ולנתבע הנוסף. ההוצאות לא שולמו, ולכן פסק הדין נותר על כנו. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה נוספת לביטול פסק הדין, בטענה שהמבקש סמך על בא כוחו ובא כוחו סמך עליו, באשר לתשלום ההוצאות. בהחלטה מנומקת ומפורטת מיום 1.6.11 (שלמרות החלטתי, המבקש לא הגיש אותה, והיא הוגשה במצורף לתשובת המשיבה) נדחתה הבקשה. או אז הגיש המבקש בתיק 35619-08-11 תובענה לביטול פסק הדין (שהמבקש לא צירף העתקה) ובגדרה הגיש בקשה לעיכוב הליכים, שהחלטה בה ניתנה על ידי בית משפט השלום בחדרה (השופטת קרן אניספלד), לאחר חקירת המבקש וטיעונים, ביום 12.9.11.

על החלטה אחרונה זו מוגשת הבקשה לרשות ערעור, בגדרה טוען המבקש בין היתר, שהכלל הוא שיש להצביע על סיכויים טובים בתביעה וכי ביצוע פסק הדין יגרום למבקש נזק העולה על הנזק שיגרם למשיבה אם הביצוע לא יעוכב, או כאשר הערכאה הקודמת נתפשה לכלל טעות ברורה. המשיבה מתנגדת לבקשה.

הבקשה מוסבת על החלטה בסעד זמני. בקשת רשות ערעור על החלטה באשר לסעד זמני, אינה מכריעה בזכויות הצדדים, ספק אם היא עונה על תנאי סעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984 שלשונו כדלקמן:

"החלטה אחרת של בית משפט שלום בענין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי. רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה".

זכויות הצדדים יקבעו בפסק הדין, ולכן ההחלטה בסעד הזמני אינה משפיעה על זכויות הצדדים. מתן הסעד הזמני או אי מתנו אינם משפיעים על ההליך העיקרי ולכן החלטה בסעד הזמני לא תמנע ולא תגרום הליך מיותר, וגם הדרך שבה יתנהל הליך לא תושפע מעיכוב הביצוע. נותרה רק שאלת הנזק, ובענין זה אעסוק להלן.

המבקש טען ארוכות כאילו לא ניתן לו יומו בבית המשפט, וכאילו יש לייחס להחלטות תוקף יותר נמוך משום שניתנו על סמך היעדר התייצבות. דין טענות אלו להידחות. יומו של המבקש בבית המשפט אינו אלא הזדמנות הניתנת לו להביא דבריו בפני בית המשפט. צד שאינו מנצל את ההזדמנות שניתנה לו להביא דבריו בפני בית המשפט, קיבל את יומו בבית המשפט. במקרה שלפני, המבקש קיבל את יומו בבית המשפט, לא התייצב, קיבל אפשרות לבטל את פסק הדין על פי תנאי של תשלום הוצאות, ולא ניצל את ההזדמנות לקיים את התנאי, ולבסוף, לאחר דיון בבקשה נוספת לביטול פסק הדין, נדחו בהחלטה מנומקת וסופית טענותיו בדבר אחריות של אחרים למחדליו. בכל הפעמים האלה טען את הטענה המרכזית שהוא טוען בתביעתו, שאינו בעל הדין הנכון, וטענתו נשקלה אל מול מחדליו בניצול ההזדמנויות שניתנו לו להביא דבריו בפני בית המשפט. אשר לתוקף החלטות שניתנו בהעדר התייצבות, ראו רע"א 2237/06 בנק הפועלים נ' רלה פיינשטיין (ניתן 8.3.09) בו הוחלט שלפסק דין שניתן בהעדר התייצבות או העדר הגנה יש תוקף של מעשה בית דין, הן כהשתק עילה והן כהשתק פלוגתא. על כן, אני דוחה את הטענה שלא ניתן למבקש יומו בבית המשפט.

אני דוחה את הטענה שיש לדון בסעד זמני של עיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ עקב הגשת תביעה לביטול פסק דין בשל מירמה, כפי שדנים בבקשה לעיכוב ביצוע בשל הגשת ערעור. פסק הדין שמבקשים לבטל עקב מירמה הוא סופי וחלוט, ואין עליו ערעור עוד. בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל עקב הגשת בקשה לביטול פסק הדין עקב מירמה היא בקשה לסעד זמני רגיל, ויש לדון בה לפי אותן אמות מידה, דהיינו, בעקרון, שיקולי יושר, זכות לכאורה ומאזן הנוחיות.

לאחר ששקלתי את טיעוני המבקש והמשיבה, ומתוך קריאת הבקשה לעיכוב הליכים ופרוטוקול הדיון (בהעדר כתב התביעה, שלא הוגש) אני מאמץ את קביעת בית המשפט קמא, בדבר הסיכויים הנמוכים לקבלת התביעה לביטול פסק הדין בשל מירמה. אין מדובר בשום טענה על מירמה כלפי בית המשפט, או במסגרת ניהול ההליך, מלבד עצם העלאת הטענה שהמבקש חייב, אל מול טענת המבקש, שנטענה מתחילת ההליכים, שהוא אינו בעל הדין הנכון. טענות אלה עמדו בפני בית המשפט, ועל בסיסן ניתן פסק הדין. כפי שנקבע בע"א 88 / 490 ד"ר אנבא בסיליוס - המוטראן הקופטי נ' אחמד מוחמד מחמוד עדילה פ"ד מד (4) 397, עמוד 407, "טענת המירמה תישמע רק אם מסתמכת היא על אירוע מאוחר שהתרחש לאחר פסק הדין; על גילויה של ראיה חדשה שלא הייתה ידועה, ולא הייתה יכולה להיות ידועה, בעת ההתדיינות; או על ראיה חיצונית למשפט עצמו הנוגעת ל"מעשה רמאות אשר בוצע בניהול המשפט". הטענות, כאילו המבקש לא היה בעל דין נכון, וכי כאשר המשיבה טענה זאת וקיבלה על פי טענה זו פסק דין, למרות הטענות הנוגדות של המבקש, אינן עונות לאף אחד מהתנאים שנקבעו לקבלת תביעה לביטול פסק דין עקב מירמה. לפיכך, כשל המבקש בהוכחת זכותו לכאורה שתקנה לו את הסעד הזמני המבוקש, טרם מתן פסק דין בתובענה.

אשר למאזן הנוחיות, אין ספק שתשלום פסק דין במאות אלפי שקלים, שהתרבו במשך השנים שבהן לא שולמו, אינו נוח למבקש. ואולם, כנגד אי הנוחות הנגרמת למבקש כתוצאה מחיובו בפסק דין סופי וחלוט, עומדת זכותה של המשיבה לממש את פסק הדין שניתן לזכותה. לכך מצטרף אינטרס הציבור בכיבוד פסקי דין. נקודת האיזון בדרך כלל אינה למי יהיה פחות נוח, אלא האם הוכח על ידי המבקש, שאם יזכה בתביעתו, יקשה עליו לגבות מהמשיבה את מה ששילם לה בטעות. גם כאן אני מאמץ את קביעות בית המשפט קמא, שהמבקש לא הרים נטל הוכחה זה. גם בטיעוניו בפני, טען המבקש שיגרם לו נזק ואי נוחות, אבל לא הצביע על ראיות לכך שאם יזכה בתביעתו, לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור.

החלטתה של השופטת אניספלד בדין יסודה בנסיבות הענין. לפיכך, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור, ומחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך 5,800 ש"ח. המזכירות תעביר למשיבה סכום זה מתוך הפיקדון, ותחזיר את היתרה למבקש.

ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ב, 16 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: